גמגום אצל ילדים מגוון מסיבות רבות!

גמגום או קושי בדיבור אצל ילדים יכול לנבוע מכל מיני סיבות. ראשית יש כמובן סיבות מוטוריות, הקשורות להתפתחות שרירי הפה והלסת. תפקוד של איברי הדיבור, הנשימה והסרעפת ועוד.
ישנם ילדים שיגמגמו במצבים מסוימים ובאחרים לא. יש כאלה שמודעים לכך, יש כאלה שלא. המודעים והרגישים לעניין יגיבו בשלל מאמצים “מגוחכים” כדי להמשיך ולדבר, כמו מצמוץ, העוויות פנים והרגישות שלהם תעלה ואף עלולה להחמיר את בעיית הדיבור.
אחד הדברים שעשויים להקל על הילדים היא גישת ההורים והמחנכים. חשוב מאוד שההורים לא יפגינו לחץ או חרדה מהדיבור המגומגם של הילד, לא יעירו לו על כך ויחסכו ממנו את הבושה ורגשות האשם.
הדבר הנכון לעשות הוא לקחת את הילד לקלינאי תקשורת ולהתייעץ עמו על טיפול בגמגום בין אם זה גמגום בגיל שנתיים או בכל גיל אחר.
קלינאי תקשורת רבים מסכימים כי גם במקרים של ילד שסובל מגמגום חולף, ההתייחסות הנוקשה וחסרת הפשרות של ההורים, עלולה להכניס את הילד למצב של מתח וחרדה שמחמירים את בעיית הדיבור שלה, מה שעלול גם להפוך אותה מבעיה זמנית לבעיה כרונית.

לטראומה או תאונה יכולה להיות השפעה בהחמרה של גמגום או קושי בדיבור אך חשוב להבין שהיא אינה הגורם לכך. מדובר על מצב נפשי שמתבטא בהחמרת בעיות פיזיולוגיות ובין השאר בהחמרה של חוסר שטף בדיבור, בהקצנת חרדה או חוסר ביטחון ואלה באים לידי ביטוי, בהיתקעות בדיבור, בחזרה על מילים, בחוסר יכולת להגות מילים.
במקרים כאלה חשוב שלא להוסיף על הלחץ והחרדה ולנסות לתת לילד כלים לדיבור שוטף ובטחון יותר ובמקרים מסוימים יש לגשת לטיפול רגשי במידה והבעיה הרגשית חמורה ואינה נפתרת כאשר הילד צובר ביטחון בדיבור.