לטפל קודם כל בדיבור ורק אז לפנות לבעיות הפסיכולוגיות שאולי עדיין נשארו!

גמגום- מה זה בדיוק ואיך מטפלים?

עם ההבנה כי אדם הסובל מגמגום או מהפרעת דיבור אחרת, לא סובל מבעיות רגשיות, אלא שהן נוצרות בעקבות הגמגום, הבינו המטפלים כי כדי שהוא לא יסבול מהבעיות הרגשיות צריך לטפל בגמגום. הצלחת הטיפול בגמגום תוביל אותו להתגבר על כל הבעיות שנוצרו בגלל הגמגום. אבל אליה וקוץ בה. אחת הבעיות של האנשים המגמגמים זה שהם נכשלים הרבה פעמים בדיבור מתוך ההרגל שטבוע בהם, מתוך זיכרון הדיבור הנכשל שלהם, אז כיצד יוכל ללמוד לדבר בלי להיכנס שוב לתוך אותו מעגל קסמים של תחושות כישלון קשות?

גמגום- מה זה בדיוק ואיך מטפלים?

לפני שנים רבות אובחן הגמגום כבעיה פסיכולוגית. אנשים מגמגמים פנו לפסיכולוגים כדי “שיפתרו” להם את הבעיות הפסיכולוגיות שגרמו להם לגמגם. זו הייתה הגישה של הרפואה מול תחום הגמגום, מה שכמובן לא תרם מאום לקהיליית המגמגמים אלא גרם לתסכולים נוספים חמורים משום שהבעיה, מראשיתה, אינה כלל בעיה פסיכולוגיות. להיפך, ההפרעה בשטף הדיבור היא הגורמת לבעיות פסיכולוגיות ולאחר מכן, היא יכולה להחריף בעקבות המצב הפסיכולוגי של האדם הסובל ממנה.

הבעיות הפסיכולוגיות של האנשים המגמגמים!

שיטת הטיפול בגמגום של ד”ר פלואנסי היא הקניית שטף דיבור חדש, המבוסס על למידה חדשה של נשימה, הגייה ותרגול עם טאבלט מיוחד.
המטופל נדרש לשכוח כל מה שהוא יודע על דיבור (ולכן גם לא ייכשל כי לא ישתמש בזיכרון הדיבור שלו). הוא לומד לנשום מחדש, ולאט ובהדרגתיות לומד להגות מילים בלי לחץ, עד שהוא מצליח להגות אותן, וצובר בהדרגתיות ביטחון (משום שלראשונה הוא מצליח להגות מילים שלמות בלי להיתקע…). כך הוא לומד, כמו תינוק שלומד את צעדיו הראשונים לרכוש דיבור חדש, אחר, לא נכשל. בלי טעויות העבר, בלי הגמגום, בלי הפרעת הדיבור ובעיקר בעיקר דיבור נשלט שלא נתקע. גם אם מגיעה תקיעה ישנה, היכולת לתקן ולהמשיך לדבר מבלי שהסובבים בכלל ישימו לב שזה קרה תהיה בידיו של המטופל. השלב הבא הוא תרגול נכון ועקבי של כלי הדיבור הנכון שהוא למד על מנת לשמר את התוצאות לאורך ימים ושנים, וכן למידה של דרכי היישום של ה"דיבור החדש" בכל מצבי הדיבור השונים. זאת תוך ליווי אישי מאדם שעבר את הטיפול בעצמו ויודע עם מה צריך להתמודד ומה צריך כדי לצלוח את המכשולים, בעיקר בעזרת טיפול קוגניטיבי-התנהגותי שבו ע”י תהליך של התמודדות עם מצבי הלחץ שנגרמו כתוצאה מהפרעת שטף הדיבור לאורך השנים, ושינוי במאזן ההצלחות/כישלונות חווים את הניצחונות – ניצחון השיטה על הגמגום.

תארו לעצמכם אדם שיודע שהוא סובל ממגבלה, ועוד איזו מגבלה. הוא לא מצליח לדבר בשטף.
כל אדם שסובל מאיזו חריגות הרבה פעמים בוחר להתרחק מהחברה, חש דחוי ובלתי ראוי בגלל השונות שלו.
דיבור הוא אמצעי התקשורת היחידי שלנו. לכן כאשר אדם סובל מבעיית דיבור ולא מצליח לדבר, הוא לא מצליח לייצר תקשורת, לא מייצר תקשורת, יודע שהוא לא מייצר תקשורת ואז גם לא מנסה לייצר אותה. הוא מוצא דרכים להתרחק מתקשורת מילולית, מוצא עבודה שלא צריך לדבר בה, הרבה פעמים נמנע מקשרים עם בני המין השני בשל בושה ותחושה שמא יידחה ומוצא עת עצמו בודד, מרוחק וחש חרדה על מצבו.
בעבר כאשר אדם כזה פנה לטיפול פסיכולוגי, ייחסו המטפלים את בעיית הדיבור למצבו הנפשי. ההנחה הייתה שהוא מגמגם כי הוא חרד, לחוץ, מבויש או חסר ביטחון.
היום יודעים הרבה יותר על גמגום אדם מגמגם לא מגמגם כי הוא חרד או לחוץ או מבויש וכו’, הוא קודם כל מגמגם ומשום כך יש לו את כל התחושות הקשות שמלוות אדם שנכשל בשטף דיבור.